פסק-דין בתיק עת"א 40479-06-11

בפנינו עתירתו של היועץ המשפטי לממשלה נגד החלטתה של ועדת השחרורים בבית הסוהר אשל מיום 19.6.11 בה החליטה לשחרר את המשיב שחרור מוקדם על תנאי במסגרת התנאים שנקבעו באותה ההחלטה.

המשיב מרצה עונש מאסר של 18 חודשים שהוטלו עליו לאחר שהודה והורשע בעבירה של מתן סעד למסתנן וקשירת קשר לביצוע פשע.

מלכתחילה הואשם המשיב בכתב אישום מקורי ובו שבעה אישומים שעניינם עבירות של סיוע למסתנן וקשירת קשר לפשע שנמשכו תקופה ארוכה ותמציתם למתן סיוע כזה ואחר למסתננים שחצו את הגבול ממצרים לצורך התניידותם בישראל ולעניינים נוספים.

בסופו של יום הגיעו המדינה והמשיב להסדר טיעון לפיו חזרה בה המדינה בשישה מתוך שבעת האישומים באופן שנותר האישום השביעי בלבד שעניינו אירוע אחד של סיוע למסתנן וזאת בדרך של הסעתו מאזור באר שבע לאזור נתניה.

וועדת השחרורים שבפניה בא עניינו של העותר, מצאה כי בהינתן  העובדה שזהו מאסרו הראשון של העותר מאחורי סורג ובריח,(הוא ריצה בעבר עונש מאסר קצר בעבודות שירות), בהינתן התנהגותו התקינה במהלך תקופת המאסר, ובהינתן תוכנית השיקום הפרטית שהוצעה ונערכה בעניינו, מתאים המשיב לשחרור מוקדם על תנאי.

המדינה אינה משלימה עם החלטה זו, ועל כך עותרת היא בפנינו. ליבת הטענות שבעתירה הינה, כי על פי מידעי השב"כ עסוק היה המשיב דנן עד למעלה מראשו, בעסקי סיוע למסתננים, במשך תקופה של שנים, וכי מכך קמה מסוכנותו הקשה השוללת את הסיכון שבעצם שחרורו המוקדם.

מתברר, כי אותו מידע שב"כי, זהה למעשה לפרשת הנטען בששת האישומים בהם מואשם מלכתחילה ואשר המדינה חזרה בה מהם במסגרת הסדר הטיעון.

אכן, וועדת השחרורים, בהיותה טבירונל מינהלי, זכאית על פי הדין ולעתים אף חייבת, לעיין גם בראיות מינהליות כאלה ואחרות, בין אם חסויות ובין אם גלויות.

עם זאת, מידת ההגינות וההיגיון, לא הולמת את טענת המדינה בעתירה זו שבפנינו, לפיה על וועדת השחרורים לשקול לחובת העותר את פרשת ששת האישומים שיוחסו לו על ידי המדינה מלכתחילה, ואשר המדינה היא זו שחזרה בה בהם ומחקה אותם מכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון שבעניין זה.

גם אם תמצא לומר שמא יש מקום להרחיב הרחבה בלתי נסבלת של הראיות המנהליות, באופן שהן יתייחסו גם למעשים נשוא אישומים שנמחקו מכתב האישום על ידי המדינה - גם אז ודאי הוא שהעניין מסור לשיקול דעתה של וועדת השחרורים ולמתחם הסבירות הרחב שמסר בידיה המחוקק. ערכאה זו שלנו, הינה ערכאת ביקורת של השיפוט המינהלי ואיננה ערכאה ערעורית.

איננו מוצאים כי ניתן לטעון בדרך כלשהי כי החלטת הוועדה הנכבדה בעניין המשיב דנן, באשר להיקף המעשים אותם ניתן לייחס למשיב שבפנינו, מצויה מעבר למתחם הסבירות.

אדרבא, על פני הדברים מדובר בהחלטה סבירה ומתאימה.

בטיעונה היום בפנינו, ביקשה ב"כ העותר להסיט את כובד הטענות שבעתירה, מהעניין הראשון אותו סקרנו, לשאלה צדדית לחלוטין, ולפיה, מבירור שנערך רק הבוקר, מתברר כי המשיב לא גילה את אוזנה של רש"א, כי נערכה בעניינו תוכנית שיקום פרטית.

איננו מוצאים בטענה חדשה זו, משום סיוע או תמיכה לעתירה שכל יסודה בטיעונים ממישור אחר לחלוטין עליו עמדנו לעיל.

סוף דבר, עתירה זו, טוב היה שלא תוגש משהוגשה.

אשר על כן, אנו דוחים את העתירה וקובעים כי המשיב ישוחרר שחרור מוקדם על תנאי, בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה.

<#3#>

ניתן והודע היום ד' תמוז תשע"א, 06/07/2011 במעמד הנוכחים.